|
הסיפור מתחיל
לפני כשנה קמתי בבוקר יום שישי כהרגלי ללכת לעבודתי. לבשתי ציצית, ותוך כדי שאני מנסה להכניס את הפתילים למכנסיים, ניתק אחד מהפתילים מן השורש.
"לא נורא", אמרתי, ולקחתי ציצית חדשה מן הארון תחת זו שנקרעה.
באותו ערב שבת, לפני שהלכתי לישון, ישבתי ללמוד את פרשת השבוע. הפרשה הייתה פרשת "שלח", פרשה המסתיימת במצוות הציצית:
"...דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:" (במדבר ט"ו ל"ח-ל"ט).
לאחר שלמדתי את הפסוקים הללו הלכתי לישון.
בבוקר יום השבת הקצתי מחלום שבו ראיתי את עצמי עומד מול ראי, כאשר בציציות שלי יש פתיל של תכלת. בחלום החזקתי את פתילי הציצית בידי השמאלית ואמרתי ברכת "שהחיינו".
קמתי בשבת בבוקר מן החלום דיי מופתע אך לא ממש ייחסתי לו חשיבות.
במוצאי השבת הלכתי לישון ובבוקר יום ראשון אותו חלום. לפני היקיצה חלמתי שוב שאני מחזיק את הציציות ביד שמאל ואומר שהחיינו.
כך כל ערב אני חולם את אותו חלום בסגנון אחר ובכולם אני רואה את עצמי עם פתילי תכלת בציציות שלי.
ביום השלישי והרביעי הבנתי שיש כאן רמז וזה לא סתם. התפללתי לבורא עולם ושאלתי אותו מניין אשיג תכלת? ומה בעצם רוצים ממני?
כאן התחילו חיפושים שהובילו אותי ללימוד על התכלת, על ההפקה שלה, על ההיסטוריה שלה, על צורת הקשירה של התכלת ועוד. הגעתי לעמותת "פתיל תכלת" שמכינה את הפתילים מדמו של החילזון ארגמון כהה קוצים. הצלבתי מידע מספרים שעסקו בהיסטוריה של הפניקים ולבנון המודרנית שם עד היום משתמשים בסמל חלזון הפורפירא כסמל לאומי לבנוני המסמל את ההיסטוריה הפניקית של לבנון והשימוש בצבעים מן החי. כל אלו הראו שאכן מדובר באותו חלזון שממנו הפיקו בימי קדם את התכלת.
השתכנעתי
לאחר שבוע של חלומות בלתי פוסקים פניתי לעמותה והזמנתי את הפתילים, שבעה במספר. (אגב, ביום שבו הזמנתי את הפתילים החלומות על התכלת פסקו מלהופיע). לאחר שלושה ימים של ציפייה הגיעו הפתילים ומצאתי את עצמי יושב כל הלילה וקושר את הפתילים לפי כל הדינים שלמדתי בהלכה ובספרים שקראתי על קשירת פתילי תכלת. אגב, בחרתי לקשור את הפתילים לפי שיטת ספר החינוך.
באותו הלילה סיימתי לאחר כשלוש שעות לקשור את ארבעת כנפות הציצית הראשונה. לא יכולתי לתאר את עוצמת רגשות השמחה שהרגשתי. בוקר למחרת בטרם יצאתי לעבודתי ישבתי לקשור את הפתילים בטלית הגדולה שלי לפני שהתחלתי להתפלל. אני מוכרח לציין כי הרגע שבו לבשתי ציצית עם תכלת והתעטפתי בטלית עם תכלת היה אחד הרגעים המאושרים בחיי.
אחזתי את הפתילים בידי השמאלית כנגד הלב ואמרתי ברכת "שהחיינו" בדיוק כפי שראיתי בחלום. הבנתי שנעשה לי נס גדול וכיוונו אותי משמיים להגשים את החלום הזה. תחושת הכרת התודה שהרגשתי כלפיי השם שזיכה אותי במצווה חשובה זו הייתה בלתי רגילה והשמחה אפפה אותי. כך ישבתי מידי יום שישי לקשור עוד ציצית ועוד ציצית עד שהשלמתי את כל שבעת הציציות שהיו לי בלבן והפכו לתכלת.
אני מודה להשם שנתן בליבי לכתוב לכם את המאמר הזה ולכם שהקדשתם את הזמן לקרוא בו.
בברכת שנזכה לראות בבנינו במהרה בימינו אמן.
אשר כהן.
|
